בבחירות כולם באותו מצב, מחולקים חצי חצי' אבל מי צודק? האם בכלל יש כזה דבר צודק, ומי קובע? בני האדם הקימו קבוצות שתפקידן לקבל החלטות למען הציבור במדינה. לפי ההיגיון קבוצה זו אמורה להכיל את כל קשת מגוון הדעות של הציבור. אבל טבע האדם הוא שתמיד הוא חושב, שרק הוא צודק, ורק הדרך שלו היא הנכונה, לא מסוגל לקבל דעה שהיא לא דומה לשלו. מכאן מתפתחות כל המחלוקות, שבסופו דבר מגיעות לעימותים, שנאה אחד לשני ועד למלחמות קשות. האדם מפתח דעה ונטייה פוליטית במשך חייו, וכמובן שהוא חושב, שהאג'נדה שלו היא הנכונה, וכמובן שהוא צודק, וכך כל אחד ודעתו שלו. אם מישהו חושב שונה מהשני, זה לא אומר שאחד צודק והשני טועה. כל אחד ודרך הסתכלות שלו על העולם, ותפיסת המציאות שלו.

התרגלנו לקבל החלטות על פי הרוב, או להיכנע לבריונות שהחזק צודק, והחלשים מתכופפים כלפי החזקים. אנו נוטים לומר, שכך זה גם בטבע – החזק שורד, אבל זה לא נכון. אנו אומרים כך, כי אנחנו לא מסוגלים לראות את מכלול מערכת הטבע במלואה, ואנו רואים ומבינים רק חלק קטן ממנה, ועל פי זה אנו מסיקים את מסקנותינו. 

הטבע מלמד אותנו שיש מקום לכולם, והשלם הוא דווקא מורכב מהרבה חלקים שונים אלו מאלו. גם בפוליטיקה  בני אדם צריכים ללמוד לקבל את השונה, ולחיות זה לצד זה למרות השוני, ההבדלים, והייחודיות של כל אחד ואחד. לכל דבר שנברא בעולם יש זכות קיום, ולא ניתן להוציא אותו מהמערכת, כי המערכת כולה תקרוס בלעדיו. אנו רואים בטבע אין סוף דוגמאות לכך, שכל פרט, ולא חשוב מה תפקידו, חשוב באותה מידה כמו כולם. בטבע אין שווה יותר או שווה פחות, לכל אחד יש את התפקיד המיוחד לו, והוא חשוב כמו כולם.

באנושות יש לנו דוגמאות של אימפריות ענק, וכובשים גדולים, שסיפחו לעצמם אדמות, הון וניצחונות רבים בזכות כוחם הצבאי. איפה הם היום? לאדם דחף טבעי לרצות, שכולם יחשבו כמוהו, ומי שיש לו דעה שונה, מיד הופך לאויב, נרצה לשלוט עליו, ואם לא נצליח בכך, נרצה להעלים אותו בכל דרך אפשרית. אם היה אפשר להרוג את כל מי שלא בא לנו בטוב, היינו משמידים זה את זה מזמן. כל אלו הם התכונות האגואיסטיות שבהן נולדנו, וכל ניסיון לשנות את טבענו, נתון לכישלון מראש. עלינו לקחת דוגמא מהטבע וללמוד לחיות יחד.