כדי להשיב על השאלה: כיצד ניתן לבנות זוגיות מוצלחת? נצטרך תחילה להגדיר מהי זוגיות מוצלחת. על פי אילו פרמטרים נוכל למדוד זוגיות מוצלחת? על פי מספר המילים שבני הזוג אומרים זה לזה? על פי מספר הפעמים שהם עושים פעילות כלשהי ביחד? על פי מספר הפעמים שהם מאפשרים זה לזו וזו לזה לעשות פעילות שהם אוהבים בלי בן/ת הזוג? על פי מספר התחביבים המשותפים להם? על פי מספר הפעמים שהם מקיימים יחסים ביום? בשבוע? בחודש? בשנה? על פי מספר השנים שנות הזוגיות?
ברור לי שלא נוכל לקבוע זוגיות מוצלחת על פי הפרמטרים הנ"ל. הרי זוגות שונים זה מזה בהרבה מאוד פרמטרים, גיל, השכלה, מספר ילדים, מוצא, ארץ מגורים, משפחה ממנה באו בני הזוג, מספר שעות שהם נמצאים בעבודה, אופי העבודה, השכלה, מצב סוציואקונומי וכו'. לכן אני רוצה לטעון שאי אפשר למדוד זוגיות מוצלחת על פי פרמטרים יבשים שניתן למדוד.
אני טוענת שזוגיות מוצלחת מוגדרת על פי מה שבני הזוג מרגישים, לא על פי מה שהם מנסים להציג כלפי חוץ, ולא על פי מה שהם מספרים לחברים, למשפחה, בעבודה וכו'. גם לא השקרים שהם מספרים לעצמם, אלא מה שהם מרגישים בתוך תוכם כשהם מתבוננים פנימה, ובוחנים את הזוגיות שלהם.
אני יכולה לטעון שהתברכתי בזוגיות מוצלחת על פי אמת מידתי. אוכל לשתף אתכם על מה מבוססת הזוגיות המוצלחת שלי. אז כך: יש בינינו חברות, יש בינינו כבוד והערכה הדדית, אנחנו מוצאים לנו זמן לעצמנו בתוך ים המטלות והמשימות של החיים המודרניים. אני משתפת את בן זוגי בדברים הקשורים לזוגיות שלנו, אין לי ממנו סודות כמוסים שאם יתגלו עלולים לערער את הזוגיות, ואני מאמינה שגם לו אין. ברור שיש מקרים שאנחנו לא תמימי דעים עליהם. בחינוך הילדים, בחברים, בחלוקת המטלות שבינינו וכו', אבל אנחנו מדברים עליהם ומגיעים לעמק השווה. לפעמים אני מוותרת, לפעמים בן זוגי. אני מעמידה לרוב את הרצונות שלו לפני הרצונות שלי (אלא אם זה משהו עקרוני לי) ועל פי מה שרואות עיניי גם הוא את שלי. גם כשאנחנו מגיעים לפיצוץ תמיד אחד מאיתנו שובר את הקרח, לרוב בהומור. אנחנו לא מוותרים על הקשר. לא שאין קשיים, ירידות ומשברים אבל אנחנו מכסים מעליהם באהבה ולא מוותרים לעצמנו עלינו.