שינויי מזג האוויר

"שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב…", שר שלמה ארצי, והוא גורר אותי איתו לסמטת ההרהורים ופלפולי הנפש. יש משהו במזג האוויר שבאמת גורם לי לשינויים פנימיים. זה מוזר לחשוב שטמפרטורה כזו או אחרת, מצב הלחות או האור ישפיע עלינו כך אבל זה באמת משאיר בנו רשמים.

עוד מתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת חוקרים החלו לדון בשאלה – האם יש השפעה למזג האוויר על מצב הרוח שלנו. במפתיע (או שאולי לא…) רוב החוקרים מצאו התאמה בין מצב רוח ירוד, חוסר אנרגטיות ואפילו תופעות של דיכאון ככל שהחשיפה לשמש הייתה מועטה יותר. מן הסתם, הדבר נכון גם לצד השני שבו ככל שכמות הימים שטופי השמש והטמפרטורות עלו מצב הרוח נטה להתרומם יחד איתם.

אז הגענו להסכמה שיש השפעה למצב האקלים על מצב הרוח. אז האם זה אומר שגם לרוח האדם יש ארבע עונות? תקופה גשומה ותקופה שחונה? סערות וסופות או שמש קיצית וחמימה? ואם כן, האם נגזר עלינו לעבור עונה ועוד עונה במעגל החיים, שוב ושוב? מה המטרה? 

"ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב, אני יודע, משהו פה משתנה..", ממשיך שלמה ארצי לפזם ולרגע זה תופס אותי. נכון שההיסטוריה חוזרת על עצמה ונכון שאין חדש תחת השמש אבל בכל זאת משהו משתנה. 

יש אנשים שמפחדים משינויים. גם אני פעם נמניתי עם חברי הארגון האלו. הייתי מנויה אדוקה שלהם. מעדיפה את המוכר (שהוא לא בהכרח טוב יותר) מאשר להסתכן בלא ידוע. אבל משהו בי השתנה. עם הזמן הבנתי שהשינוי תמיד יגיע, בין אם ארצה ובין אם לא, אז לא עדיף כבר לזרום עם השינוי מאשר להישאר עיקשת ולסבול? 

"הנה ענן, דומה לעוד עננים שכבר חלפו, ובכל זאת עוד – אני רואה צורות.."  – להבין שהכל זז, שום דבר לא עומד במקום. העננים עוברים מעלינו, מתעבים ומורידים גשם, זורמים לנחלים ולים ומשם חוזרים ומתאדים לשמיים אבל הם חוזרים אחרי שעשו דרך, אחרי שאספו לתוכם את כל מראות הבריאה, טעמו את כל מצבי הצבירה ועכשיו יש בהם מטען נוסף, ידע חדש, נקודת מבט שונה (כי הרי מה שרואים משם לא רואים מכאן…). 

כל דבר שאנחנו חווים בחיינו משאיר בנו סימן, מותיר בנו התרשמות כלשהי שממשיכה איתנו הלאה. גם כשאנחנו עוברים בשביל שבו הלכנו שוב ושוב כל פעם אנחנו שונים וחווים את אותה הדרך בצורה אחרת. לומדים דבר נוסף, טועמים רגש אחר, נולדים לרגע חדש.

"אבל עכשיו אני יודע, שבכל זאת את איתי, וביחד, שנינו יחד, נולדים…"