מה החזאי מבין

ערב טוב, הבטחנו לכם יום שמש והרווחנו עוד יום גשם… כך מתחיל דבל'ה גליקמן את המערכון על השקע החמקמק כשהוא מגלם את החזאי בזהו זה אי שם בשנות התשעים. המערכון הזה די ביטא את התחושות שלנו באותה תקופה – החזאי מבטיח אבל מזג האוויר לא תמיד צופה בתחזית…

מאז ומעולם בני האדם חיפשו מקורות חיזוי שיעזרו להם להתנבא על מה העתיד צופן בחובו. יש משהו באשליה שאם נדע את העתיד נוכל להתכונן אליו, להימנע ממנו, להיזהר. זה עוזר לנו לעשות סדר בכל התנהלות העניינים פה על כדור הארץ. קשה לנו להתנהל ללא תחושת השליטה והביטחון בחיינו. כשקורה דבר בלתי צפוי הוא מערער אותנו, שומט לנו את הקרקע מתחת לרגליים ואנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים שליטה. 

גם אני כזו. פריק קונטרול יש יגידו (למרות שאני מעידה כך גם על עצמי… כבר אין לי צורך במליצי יושר 😊). יש משהו במרדף אחרי השליטה, הביטחון, שמרגיש כאילו החרדה והפחד מנהלים אותי. מה יקרה אם… מה אעשה… איך אתמודד… זה מתיש! לעתים אני מרגישה כאילו אני עובדת במחלקת החרדה של רשות הפחד. כל בוקר מעבירה כרטיס, עושה בדיקת מלאי, בודקת, מתכננת, שואלת, חוקרת, חופרת, חופרת, חופרת… משרה מלאה לכל הדעות. בנוסף לזה יש לי גם עבודה אמיתית, בית, משפחה, ילדים (שיהיו בריאים), בעל (שיחיה), ארוחות לבשל, כביסות לתלות ולקפל ועוד לא התחלנו לדבר על חברת ההסעות בע"מ לחוגים ובחזרה, ועדי הורים בבית הספר, שיעורים, מבחנים, עבודות יצירה ובניית תיבת נוח לשיעור תורה (לכו תמצאו עכשיו זוג חיות מכל סוג). בקיצור, חגיגה!

אז החלטתי להוציא את החרדה לפנסיה ולפטר את הפחד לאלתר. זהו! עכשיו אני המנהלת! אני מחליטה שאני לא חייבת להיות בשליטה. שזה בסדר גם לא לתכנן הכל לפרטי פרטים ופשוט להתנהל בלי להרגיש שהסכנה עורבת לי בכל פינה. יש משפט שאימצתי – תצפה לגרוע מכל ותקווה לטוב ביותר. כן, זה בסדר להתכונן ליום גשום, להכין תכנית מגרה למקרה ש… אבל אם הדבר עדיין לא קרה אז למה לדאוג? למה לכלות את הימים בחרדה אין סופית. פשוט לשחרר. יש בזה כוח עצום. 

תנסו…מקסימום זה יצליח.